החלטה בבקשה לביטול פס"ד לפי חוק הצהרות מוות

  פתח דבר

לפניי בקשת האפוטרופוס לנכסי נפקדים (להלן: " האנ"נ") לביטול פסק דין שניתן בהעדר תגובה - הגנה ביום 17.9.09, בת"ע 1310/07, שענינו תביעה מכוח חוק הצהרות מוות, התשל"ח - 1978 (להלן: " חוק הצהרות מוות").

פסק הדין ניתן לבקשת המשיב ובו נקבע כי אביו המנוח מ.י ז"ל, נפטר בשנת 1946 לפני קום המדינה.

חוק הצהרות מוות

בהתאם לחוק זה ולתקנות שהותקנו על פיו - תקנות הצהרות מוות (סדרי דיון) תשי"ג - 1952, בית משפט לעניני משפחה, רשאי על פי בקשתו של מעוניין או על פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו, להצהיר על מותו של נספה, נספה שנות השואה או נעדר אם נתקיימה בו אחת מן החלופות המפורטות בסעיף 2 לחוק.

באשר לביטול הצהרת מוות, מורה סעיף 4 לחוק, כי בית המשפט יבטל הצהרת מוות לפי בקשת אדם שעל מותו הוצהר, או אם מי שזכאי היה לבקש את ההצהרה הביא לפני בית המשפט ראיה שהאדם שעל מותו הוצהר עודנו בחיים.

זה המקום לציין כי בקשת ביטול פסק הדין לא הוגשה בהתאם לסעיף 4ב' לחוק אלא שהביטול נתבקש בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, ומשפסק הדין ניתן על פי צד אחד.

האפוטרופוס הכללי לעומת האנ"נ

פסק הדין ניתן כנגד האפוטרופוס הכללי שכן האפוטרופוס לנכסי נפקדים לא היה צד להליך ולא צורף כבעל דין. לכאורה, הבקשה שלפניי היא בקשת צד ג' שלא היה צד להליך והעותר לביטול פסק הדין מאחר ולטענתו פסק דין זה משליך על זכויותיו וגורע מהן. לטענת האנ"נ, המנוח לא נפטר בשנת 1946 וכי הוא בגדר נפקד בהתאם להגדרת מונח זה בחוק נכסי נפקדים ומכאן כל נכסיו מוקנים לאנ"נ.

אין חולק כי תפקידיו של האפוטרופוס הכללי שונים מאלה של האנ"נ. אמנם, שניהם זכאים להיות מיוצגים בכל פעולה משפטית ע"י היועץ המשפטי לממשלת ישראל או בא -כוחו אולם הראשון מוכר בציבור הרחב בעיקר בביצוע תפקידו כאפוטרופוס רשמי, ועל פי חוק חובש הוא כובעים נוספים כ-"רשם הירושות" ו-"הנאמן הציבורי" והוא משמש כנאמן לרכושם וזכויותיהם של פרטים בציבור הרחב, נעדרים, חסויים, מורישים ויורשים, פושטי רגל, נושים ואחרים. לעומת זאת האנ"נ, ובהתאם לסעיף 2 לחוק נכסי נפקדים תש"י - 1950 הינו בבחינת גוף אחר המתמנה ע"י שר האוצר, הממנה מועצת אפוטרופסות לנכסי נפקדים וקובע אחד מחבריה כיושב ראש המועצה.

תפקידו של האנ"נ אם כן הוא ניהולם של נכסים מוקנים או מוחזקים בהתאם להגדרת מונחים אלה לפי חוק נכסי נפקדים והוא רשאי להגיש תביעה ולפתוח בפעולה משפטית אחרת נגד כל אדם, להיות תובע, נתבע או בעל דין אחר בכל פעולה משפטית.

תמצית נימוקי בקשת הביטול

א.         המשיב ידע כי האנ"נ הינו בעל דין מעוניין למרות זאת הוא לא צורף כבעל דין לבקשת הצהרת המוות.

ב.         המשיב לא גילה לבית משפט, כי ההליך כולו נועד לצורך הליך מקביל, תלוי ועומד לפני כב' השופט אברהם בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"א 561/07) (להלן: " התביעה העיקרית"). עניינו של הליך זה הינו, חטיבת מקרקעין, המונה כ- 40 חלקות, אשר הזכויות בה היו רשומות על שמו של הנעדר לאחר הליכי הסדר (להלן: " המקרקעין"). בתביעה העיקרית, ביקש המשיב להירשם כבעלי המקרקעין בהיות הבעלים נפקד.

ג.          בסעיף 2.15 לבקשת הביטול, נטען כי ביום 13/08/07, הודיע האנ"נ לב"כ המשיב על כוונתו להצטרף להליך ולהגיש תגובתו ישירות לבית משפט על ידי פרקליטות מחוז חיפה. כן נטען, כי העתק מן ההודעה ועליה חותמת "נתקבל" של בית משפט הוגשו כנספח 7 לבקשת הביטול.

ד.         האנ"נ המתין להחלטת בית משפט בעניין צירופו כצד להליך. משלא נתקבלה החלטה בנדון, הגיש האנ"נ ביום 17/01/07, את תגובתו לבקשת הצהרת מוות.

ה.         רק ביום 29/01/07, במהלך דיון בבית המשפט המחוזי, התברר לאנ"נ כי ניתן פסק הדין נשוא בקשת הביטול.

ו.          נימוקים לגופה של בקשת הביטול:

1.         הנעדר לא נפטר בשנת 1946 אלא יצא מהארץ בתקופה הקובעת בחוק נכסי נפקדים, תש"י - 1950. (להלן: " חוק נכסי נפקדים"), לאחת המדינות המנויות בחוק נכסי נפקדים או נמצא בה. בשל כך, הוקנו כל המקרקעין כדין לאנ"נ.